סיפורי מלח
כוס הקידוש, המשמשת לקידוש השבת ביין, היא מנהג קדום שמקורו ככל הנראה בתקופת בית שני (516 לפנה"ס–70 לספירה). השימוש ביין בטקסים דתיים מושרש בכל הטקסים העתיקים ומוזכר בתנ"ך, שם הוא מתואר כסמל של שמחה וברכה. הקידוש עצמו, ברכה הנאמרת על יין, משמש להקדשת השבת ולהבדילה מימי השבוע הרגילים.
חמסה היא קמע בצורת כף יד, הנפוץ ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה, ומוכר גם כקמע למזל טוב. החמסה נחשבת כמעניקה הגנה לבעליה ומביאה מזל טוב, פוריות ובריאות טובה.
מרבית האנשים לא מודעים לעובדה שנרות רגילים, כולל אלה המתהדרים בכל מיני ריחות טבעיים , עשויים בעצם מפראפין, חומר שהוא תוצר לוואי בשרשרת זיקוק הנפט. במובן מסוים, זו התחתית של התחתית בשאריות שנותרות בתהליך הזה. כאשר נרות אלו נשרפים, הם משחררים לאוויר טולואן ובנזין, ששניהם ידועים כחומרים מסרטנים. הדבר נכון גם לנרות שבת הרגילים הנמכרים בכל הרשתות צרכנות בארץ.
יודאיקה, מונח המתאר את החפצים הטקסיים הקשורים לפולחן הדתי ולתרבות היהודית, תופסת מקום ייחודי בלבבות ובבתים של יהודים ברחבי העולם. חפצים אלו, הנעים ממנורות חנוכה ועד קרשי חלה, לא רק ממלאים תפקיד פונקציונלי במנהגי הדת אלא גם מגלמים את ההיסטוריה העשירה ואת מסורות האמנות של העם היהודי. מאמר זה מתאר בקצרה את ההיסטוריה של יודאיקה.
מלחיות מעוצבות היו בעבר נחלתם של בתי המלוכה והאצולה והפכו לכלי שולחן הנפוץ בכל בית בהשפעת שינויים בתהליכי הייצור ונוהגי הסעודה.
החנוכיה המיוחדת מאורות היא יודאיקה המסמלת את הבאת אור אל תוך החושך.
מאז ימי קדם, בבית המקדש הראשון והשני בירושלים, המנורות היו סמל לנוכחות האלוהית.
המלח הוא חומר חיוני לקיום האנושי. עובדה זו הפכה את המלח למשאב יקר ערך בעל תפקיד מרכזי בתרבויות, טקסים ומסורות.
ים המלח נחשב לאחד מפלאי עולם והוא המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ, 430.5 מטר מתחת לפני הים (2020).
רמת המליחות שלו היא 34.2%, והוא אף נחשב לימה המלוחה בעולם. מליחות זו הולכת וגדלה מדי שנה עם הצטמצמות כמות המים.
קרש החלה מעץ של SaltwareDesign הוא פריט יודאיקה יפהפה, בר-קיימא וטבעוני, שמקיים על פי המסורת היהודית את מצוות בל תשחית שלמעשה מורה אחריות סביבתית.
כוס הקידוש, המשמשת לקידוש השבת ביין, היא מנהג קדום שמקורו ככל הנראה בתקופת בית שני (516 לפנה"ס–70 לספירה). השימוש ביין בטקסים דתיים מושרש בכל הטקסים העתיקים ומוזכר בתנ"ך, שם הוא מתואר כסמל של שמחה וברכה. הקידוש עצמו, ברכה הנאמרת על יין, משמש להקדשת השבת ולהבדילה מימי השבוע הרגילים.
חמסה היא קמע בצורת כף יד, הנפוץ ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה, ומוכר גם כקמע למזל טוב. החמסה נחשבת כמעניקה הגנה לבעליה ומביאה מזל טוב, פוריות ובריאות טובה.
מרבית האנשים לא מודעים לעובדה שנרות רגילים, כולל אלה המתהדרים בכל מיני ריחות טבעיים , עשויים בעצם מפראפין, חומר שהוא תוצר לוואי בשרשרת זיקוק הנפט. במובן מסוים, זו התחתית של התחתית בשאריות שנותרות בתהליך הזה. כאשר נרות אלו נשרפים, הם משחררים לאוויר טולואן ובנזין, ששניהם ידועים כחומרים מסרטנים. הדבר נכון גם לנרות שבת הרגילים הנמכרים בכל הרשתות צרכנות בארץ.
יודאיקה, מונח המתאר את החפצים הטקסיים הקשורים לפולחן הדתי ולתרבות היהודית, תופסת מקום ייחודי בלבבות ובבתים של יהודים ברחבי העולם. חפצים אלו, הנעים ממנורות חנוכה ועד קרשי חלה, לא רק ממלאים תפקיד פונקציונלי במנהגי הדת אלא גם מגלמים את ההיסטוריה העשירה ואת מסורות האמנות של העם היהודי. מאמר זה מתאר בקצרה את ההיסטוריה של יודאיקה.
מלחיות מעוצבות היו בעבר נחלתם של בתי המלוכה והאצולה והפכו לכלי שולחן הנפוץ בכל בית בהשפעת שינויים בתהליכי הייצור ונוהגי הסעודה.
החנוכיה המיוחדת מאורות היא יודאיקה המסמלת את הבאת אור אל תוך החושך.
מאז ימי קדם, בבית המקדש הראשון והשני בירושלים, המנורות היו סמל לנוכחות האלוהית.
המלח הוא חומר חיוני לקיום האנושי. עובדה זו הפכה את המלח למשאב יקר ערך בעל תפקיד מרכזי בתרבויות, טקסים ומסורות.
ים המלח נחשב לאחד מפלאי עולם והוא המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ, 430.5 מטר מתחת לפני הים (2020).
רמת המליחות שלו היא 34.2%, והוא אף נחשב לימה המלוחה בעולם. מליחות זו הולכת וגדלה מדי שנה עם הצטמצמות כמות המים.
קרש החלה מעץ של SaltwareDesign הוא פריט יודאיקה יפהפה, בר-קיימא וטבעוני, שמקיים על פי המסורת היהודית את מצוות בל תשחית שלמעשה מורה אחריות סביבתית.
