משלוח חינם בכל רחבי הארץ בהזמנה מעל 400 ש”ח

הסיפור האקולוגי

ים המלח נחשב לאחד מפלאי עולם והוא המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ, 430.5 מטר מתחת לפני הים (2020). רמת המליחות שלו היא 34.2%, והוא אף נחשב לימה המלוחה בעולם. מליחות זו הולכת וגדלה מדי שנה עם הצטמצמות כמות המים.

צבע המים הוא טורקיז בהיר, שפת הים רצופה גבישי מלח בצורות מרהיבות והרי יהודה ממערב ומואב מן העבר הירדני הופכים אותו ל נקודת משיכה לצלמים מכל העולם. סגולות המרפא שלו הן עובדה מדעית ומהוות מוקד משיכה לתיירות מרפא.

ישנן עדויות רבות להיותו מקום עם משמעות רוחנית עמוקה לתרבות העתיקות ששכנו באזור, ובהמשך לתרבויות היהודית, הנוצרית והמוסלמית שצמחו בחבל ארץ זה.

תופעה גיאולוגית ייחודית זו, נמצאת היום בסכנה קיומית גדולה.

ים המלח מאבד כל שנה כ 1 מטר מגובה פני המים שלו.

שקיעת הימה וחדירה של מים מתוקים, מי תהום ומי שיטפונות, יוצרים שקיעה של פני השטח ויצירה של בולענים, אותם חורים הנפערים באדמה באזור החוף הצפוני של הימה. מומחים מעריכים כי אם קצב הירידה ימשיך, עד שנת 2050 הימה עלולה להיעלם. יש הגורסים שמשהו ממנה תמיד יוותר, אבל כולם מסכימים שעל כל הגורמים האנושים שאחראים למצב לעשות ככל ביכולתם ובהקדם כדי לשמר את הפלא עולמי והייחודי הזה. יש מספר גורמים לירידה החדה במפלס פני ים המלח:

מקור המים העיקרי שהזין את ים המלח הוא נהר הירדן. מאז שנות ה50, שאיבת המים המוגברת מן הכנרת על ידי ישראל ובהמשך בניית סכר דגניה הביאו לירידה העיקרית של אספקת המים לים. העלייה בכמות האוכלוסייה בישראל ובמדינות השכנות והצורך הגובר במים לשתייה וחקלאות, הביא לחסימה כמעט טוטאלית של זרימת המים לירדן.

שינויי האקלים, מיעוט המשקעים (פחות גשמים – משמע פחות מי שיטפונות ופחות מי תהום), עליית הטמפרטורות (עליה הגורמת לרמת אידוי גבוהה יותר) תורמים אף הם למצב והתחזיות הגלובליות צופות אף החמרה באספקט זה.

תעשיית מחצבי המינרליים אף היא נותנת את חלקה. תעשייה זו התקיימה לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל (החלה בשנות ה30 של המאה ה20) והיא קיימת גם בצידו הירדני של הים (אם כי בסדר גודל קטן יותר).

תעשייה זו אכן שואבת מים לצרכיה ויש להגבילה (החוזה עם כיל, מפעלי ים המלח יסתיים ב2030 ויש צורך דחוף לבחון את תנאיו מחדש) אך גם אם יסגרו את המפעלים מחר, מצבו של ים המלח ימשיך להיות קריטי. ערמות המלח שנוצרות כתוצר לוואי מתעשיית מחצבים זו, לא מוחזרות חזרה לבריכות על מנת לשמר את מפלס המים ואת אתרי הנופש באזור שפך זוהר (השוכנים למעשה לשפת בריכות האידוי).

המפעלים דואגים לתחזק ולשמר את מפלס הבריכות והאזור ולמעשה מאפשרות היום את המשך קיומו. למרות, שמצבו של ים המלח, הוא נושא שעולה לכותרות, חדשות לבקרים, הפתרון לבעיה סבוכה זו, איננו פשוט. יש חילוקי דעות בין המדענים ובוודאי בין הגורמים האינטרסנטיים , הפוליטיים והכלכליים. נכון להיום, החלו ביישום שלב ראשון של פרויקט “מובל הימים”, פרויקט שאיבת מים והובלתם ממפרץ אילת לים המלח (RSDS) . זהו פרויקט מורכב שיארך שנים, ויישומו בשלבים נועד גם על מנת לאפשר את בחינתו והשפעתו הסביבתית. https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/led-peace