הסיפור התרבותי

חשיבותו הרבה נבעה גם מתפקידו הפולחני בתרבויות שונות.

בתרבויות הבבלית והאשורית היה מקובל השימוש במלח בטקסי הקרבת הקורבנות וכסמל לאי השחתת המידות הטובות.
המלח, ששימש למניעת קלקול הבשר המועלה לקורבן, שימש גם כסמל למניעת ההשחתה הרוחנית של בני האדם.

ביהדות הברית בין עם ישראל לאלוהיו, היא ברית שמסומלת על פי המסורת באמצעות מלח:
“כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לה’–נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם: בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה’, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּך”( (ספר במדבר, פרק י”ח, פסוק י”ט).

Cellini’s Salt Cellar, made for Francis I of France, 1540–1543

Kunsthistorisches Museum, Vienna Photo by Jononmac46 – Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=94073277

מילים אלו כורת אלוהים את ברית הכהונה עם אהרון במדבר ובהמשך עם בית דוד “הלא לכם לדעת כי ה’ אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד על-ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח” (דהי”ב י”ג, ה). השימוש במלח בהעלאת הקורבנות בבית המקדש, התגלגל כסמל לחידוש וחיזוק הברית בין העם לאלוהיו . מנהג טבילת הלחם במלח בארוחת השבת הוא למעשה גלגול של סמליות זו.

חז”ל קבעו שיש להשתמש במלח סדומית, מהר סדום , הנחשב למלח הטהור והאיכותי ביותר.

שבטים ערביים קדומים וגם שבטי ישראל השתמשו במלח בטקסי ברית על מנת לסמל התמדה ונצחיות.

. עד היום משתמשים ערביי ארץ ישראל בפתגם מהמסורת הערבית يوجد بيننا عيش وملح, שפירושו “יש בינינו לחם ומלח”, ומשמעו- יש ביננו חברות אמיצה, קשר בלתי ניתן לניתוק. יתרה מזאת, המילה הערבית לברית, ملحة “מלחת” שורשה במילה מלח.

בברית החדשה משתמש ישו כלפי תלמידיו בביטוי “מלח הארץ” שמשמעותו כמתאר את המובחר והטוב ביותר בקרב בני המקום , נפוצה בכל לשונות המערב.

​

בתרבויות המזרח הרחוק והקרוב העתיקות האמינו שמלח מסיר כישופים ומגרש אותם. האמונה העממית עד היום בקרב תרבויות אלו היא כי מלח הוא בעל תכונות לגירוש עין הרע. בחלק מקהילות עדות המזרח נהוג להזות מים ומלח נגד עין הרע, או אפילו רק לומר “מלח מים” לגירוש עין רעה . המלח נודע גם כחומר מחטא ומכאן גם נגזרה גם המשמעות שלו כחומר של היטהרות רוחנית. בתרבות היפנית, משמש המלח להיטהרות בטקס הMisogi , טקס היטהרות רוחני, הדומה לטקס ההטבלה הנוצרי.

כמו כן, נפוץ המנהג של הנחת ערימת מלח Mori Shio, בפתח בתים, במסעדות ועסקים, מתוך אמונה שהדבר יגן על השוכנים במקום ( בדומה למזוזה שנמצאת בכניסה לבתים), יביא למזל טוב ויגרש מפני רוחות רעות.

בתרבות ההינדית, נהוג להביא מלח לביתו של זוג צעיר שמתחתן, מתוך אמונה שהדבר יביא לביתם מזל ועושר. בקרב השבטים באתיופיה נהוג היה לכבד אורחים עם בואם, על ידי מתן אבן מלח קטנה לפיהם, כאות לברכה. ‏