סט לשולחן שבת וחג – עיצוב יודאיקה מודרנית
תוכן עניינים
פמוטי שבת
הדלקת נרות שבת היא אחד הטקסים המשמעותיים והנפוצים ביותר בבתים יהודיים. המסורת של הדלקת נרות החלה בתקופת חז"ל (בסביבות המאה ה-6 לספירה), אך שורשיה נטועים אף מוקדם יותר, במצוות התורה: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות ל"ה:3). הדלקת הנרות מסמלת את כניסת השבת ומביאה שלום, חמימות ואור אל תוך הבית.
בעבר השתמשו בנרות שמן, אך מימי הביניים נעשה שימוש נפוץ יותר בנרות שעווה, במיוחד בקרב קהילות אשכנז. מספר הנרות המודלקים משתנה, אך באופן מסורתי מדליקים שניים, המסמלים את שתי המצוות: "זכור" ו"שמור" את יום השבת.
אין כללים מחייבים לגבי סוג הנרות שיש להשתמש בהם, אך באופן מסורתי נוהגים להדליק נרות ארוכים כדי שידלקו לאורך זמן. נרות עשויים מדונג דבורים ידידותיים לסביבה, אינם מפיחים, טובים יותר לנשימה ובעלי ריח עדין של דבש. אורם צהוב-חמים ובהיר יותר, מה שמעניק מראה אלגנטי, חם ומיוחד לאווירת שולחן השבת.
קרש לחלה
חלה היא לחם קלוע הממלא תפקיד מרכזי בסעודת השבת. מקורותיה קשורים למצוות התורה של "הפרשת חלה" – הפרשת חלק מהבצק כתרומה, מנהג שמקורו בתקופת בית המקדש בירושלים. עם זאת, המנהג לאכול לחם בשבת מושרש בדיני האכילה היהודיים העתיקים, שבהם נחשב הלחם למזון בסיסי.
צורת הקליעה של החלה, שהפכה פופולרית בקהילות אשכנז בימי הביניים, מסמלת אחדות והרמוניה. לוח החלה אינו חפץ מסורתי, אך הפך לחלק מעריכת שולחן השבת במטרה להעניק לחלת השבת מקום מכובד ונפרד על השולחן, ולייחד אותה מלחם המוגש בימי חול שאינם במסגרת טקס הקידוש של שבת.
נהוג לכסות את החלה במפה מעוטרת, מנהג שהתפתח מתוך הנחיית התלמוד לכסות את הלחם בזמן הקידוש (ברכה על היין), כדי שלא "להביש" אותו, שכן בדרך כלל הלחם קודם ליין בסדר הארוחה. תוספת זו מייצגת את המפגש בין המנהגים היהודיים המסורתיים לבין תרבות הסעודה המערבית.
קרשי החלה של SaltwareDesign מעוצבים מעצים ארץ ישראליים מקומיים, ברי קיימא וייחודים (דוגמת עצי שיטה ארץ ישראלית, ינבוט וחרוב) שלא נכרתו לשימושים מסחריים.
כוס קידוש
כוס הקידוש, המשמשת לקידוש השבת ביין, היא מנהג עתיק שמקורו ככל הנראה בתקופת בית שני (516 לפנה"ס–70 לספירה). השימוש ביין בטקסים דתיים מושרש בכל התרבויות העתיקות ומוזכר בתנ"ך, שם הוא מתואר כסמל לשמחה ולברכה. הקידוש עצמו, ברכה הנאמרת על היין, משמש להקדשת השבת ולהבדלתה מימי החול.
עם הזמן, כוס הקידוש התפתחה מכלי חרס או עץ פשוטים לכוסות כסף או זהב מעוטרות, המשקפות את חשיבות הטקס ואת הרצון לכבד את השבת בכלים היפים ביותר. כיום קיימים עיצובים רבים של כוסות קידוש, וחומרים חדשים הפכו לחלק משמעותי בעיצובם.
סט הבדלה
סט הבדלה, המשמש לציון סיומה של השבת, כולל בדרך כלל כוס ליין, נר בעל פתילים מרובים וקופסת בשמים. טקס הבדלה מקורו בתקופת חז"ל, והוא נועד להבדיל בין קדושת השבת לבין ימי החול. קופסת הבשמים, המכילה תבלינים ריחניים, היא תוספת מאוחרת המסמלת את ניחוחה המתוק של השבת שנותר עימנו גם עם צאתה. נר ההבדלה, בעל הפתילים הקלועים, מסמל את אור השבת המאיר לתוך השבוע החדש.
החומרים והעיצובים של כלי ההבדלה התפתחו לאורך הדורות, ואומנים יצרו פריטים מורכבים ובעלי משמעות המבטאים את המגוון התרבותי של הקהילות היהודיות.
מלחייה לשבת
המלח, שהוא לכאורה חומר פשוט, נושא משמעות סמלית עמוקה בעיצוב שולחן השבת. השימוש במלח בסעודת שבת נובע מהמנהג העתיק במקדש, שם שימש המלח כחלק שהטיפול בקורבנות- התורה מצווה במפורש: "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח" (ויקרא ב', י"ג). המלח מסמל את הברית בין אלוהים לעם ישראל. שכן: "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ" (במדבר י"ח, י"ט).
בשבת, מפזרים מלח על החלה כתזכורת לברית זו ולהקרבת הקורבן בבית המקדש. מכיוון שמלחיות בעיצובן הנוכחי הן המצאה מודרנית יחסית, נעשה בעבר שימוש בכלי מלח, ומנהג זה נשמר בעריכת שולחן השבת.
השימוש במלחייה נפוץ מאוד בימינו בשל הנוחות, אך מלחיות SaltwareDesign מעוצבות בעבודת יד ייחודית ממלח ים המלח, והן מעניקות לטקס עומק סמלי ומשמעותי יוצאי דופן.
לוח החלה בעיצוב SaltwareDesign כולל כלי מלח ייחודי העשוי 100% מלח טהור מים המלח, אשר נחשב בתקופות קדומות למלח האיכותי ביותר והמתאים ביותר להקרבת הקורבן בבית המקדש.
עיצוב יודאיקה מודרני וכלי הבשמים להבדלה
עיצוב יודאיקה מודרני מתאפיין במיזוג של מסורת ואסתטיקה עכשווית, כאשר אמנים מפרשים מחדש סמלים עתיקים וטקסים ברוח מודרנית. תיבת הבשמים, אלמנט מרכזי בכלי הטקס של סט ההבדלה, היא אחת מאותם פריטים שעברו פרשנות חדשנית בשנים האחרונות. בעוד שבעבר נהגו לעצב תיבות בשמים מכסף עם עבודת פיליגרן מורכבת, כיום הן מגיעות במגוון חומרים. עיצובים עכשוויים אלו משקפים לעיתים קרובות מגמות תרבותיות רחבות יותר, כגון מודעות סביבתית וחזרה למלאכת יד מסורתית.
הפרשנות המודרנית של SaltwareDesign לתיבת הבשמים היא אגרטל דקורטיבי המיועד לשימוש עם עשבי תיבול ריחניים כמו רוזמרין, לבנדר, לואיזה ועוד. הוא מביא את הטבע וניחוחות רעננים אל שולחן השבת, וניתן להשתמש בו גם כפריט עיצוב לבית לאורך כל השנה.
עריכת שולחן ראש השנה
ראש השנה, חג השנה היהודית החדשה, עשיר במאכלים סמליים ובמנהגים המשתקפים בעריכת השולחן. בנוסף לפריטי שולחן השבת, עריכת שולחן ראש השנה כוללת גם את קערת הדבש, המשמשת לטבילת תפוחים וחלה כסמל לתפילה לשנה מתוקה. בעבר הדבש הוחזק בכלים פשוטים, אך בעידן המודרני קערת הדבש הפכה להזדמנות לביטוי אומנותי. קרש החלה מעץ של SaltwareDesign כולל מקום עגול מגולף המיועד למקם בו קערת דבש לראש השנה במקום המלחייה המסורתית.
עיצוב שולחן פסח
פסח הוא חג המתמקד בסיפור יציאת מצרים, ושולחן הסדר עשיר בפריטים סמליים המסייעים לספר את הסיפור. במרכז שולחן הסדר נמצאת קערת הסדר, שבה מונחים המאכלים הסמליים השונים המשמשים בטקס הסדר. בעבר הייתה זו צלחת עגולה פשוטה, אך עם השנים התפתחו מגוון רחב של עיצובים – מצלחות כסף ופורצלן מעוטרות ועד פרשנויות מודרניות מינימליסטיות. כל חלק בקערה מיועד לפריט סמלי כמו מרור, חרוסת וזרוע צלויה, שכל אחד מהם טומן בחובו משמעות היסטורית ודתית עמוקה.
פריט נוסף וחשוב לפסח הוא כיסוי המצות, בד דקורטיבי המחזיק את שלוש המצות המשמשות בסדר. כיסויי מצות מסורתיים מעוטרים ברקמות מפורטות המתארות סצנות מיציאת מצרים, ומשמשים הן כמוצר פרקטי והן כסמל. מעצבי יודאיקה מודרניים חידשו גם בתחום זה עם מגוון סגנונות – מבדי משי רקומים ועד עיצובים מודרניים נקיים, המשקפים אסתטיקה מינימליסטית של בתים יהודיים עכשוויים.
כמעצבת חדשנית, ליה ברוס ביקשה להוסיף פריט חדש לעיצוב שולחן הסדר:
כלי לביצה LIV LUV
אכילת הביצה לפני ארוחת הסדר נועדה להזכיר את קרבן החגיגה (חגיגה), והיא נאכלת לאחר הברכות, ומשמשת כמנת פתיחה, בליווי האמירה "זכר לקרבן חגיגה".
הביצה, בצורתה העגולה וערכה התזונתי, הייתה סמל אוניברסלי להתחדשות ולחיים חדשים, והיוותה חלק בלתי נפרד מחגי האביב בעולם העתיק. פסח היה חג חקלאי באביב עבור עם ישראל, ולכן נשמר המנהג ותפקידו. עיצוב הכלי לביצה LIV LUV נועד לרומם מסורת זו, ובכך שהוא מסמל את התחדשות החיים גם בעידן שאינו חקלאי.
כוס אליהו וכוס מרים
פריט נוסף חשוב בסדר הפסח הוא כוס אליהו, כוס יין סמלית הנותרת לא נגועה על השולחן לכבוד הנביא אליהו, שלפי המסורת היהודית יבשר את בוא המשיח. הכוס מייצגת תקווה, גאולה ואמונה בעתיד של שלום.
בשנים האחרונות התפתח מנהג חדש להציב על שולחן הסדר גם את כוס מרים, כוס מים לכבודה של מרים אחות משה, כסמל להכרה בתרומתן של נשים בסיפור יציאת מצרים. כוס מרים מסמלת גם את נוכחותו המתמדת של המים ואת הבאר הניסית שלפי המסורת ליוותה את עם ישראל במדבר בזכות מרים. תוספת זו משקפת מגמה רחבה להכללה ולהוקרת תרומתן של נשים במסורת ובטקסים היהודיים.
הפריטים שעל שולחן השבת הם יותר מסתם חפצים; הם כלי משמעות, מסורת וזיכרון. כל פריט – מהנרות ועד לגביע הקידוש – מספר סיפור על ההיסטוריה היהודית, הפרקטיקות הדתיות וההתפתחות התרבותית. יחד הם יוצרים תמונה הממחישה את קדושת השבת, יום המובדל מהשגרה ומלא אור, שמחה והרהור. דרך פריטים אלו, הופך שולחן השבת למיקרוקוסמוס של החיים היהודיים, המקשר בין דורות העבר, ההווה והעתיד בשרשרת מסורת רציפה.
