מלחיה מעוצבת גדולה

מלחיה מעוצבת במיוחד למלך

המלח תמיד היה מצרך יקר ערך, ולעיתים כונה "הזהב הלבן". משמעותו חרגה הרבה מעבר לשימוש הקולינרי; הוא שימש כסמל לעושר ומעמד. בימי הביניים וברנסנס הוגש מלח בכלי מפוארים שנקראו מלחיות, שהיו עשויים לעיתים קרובות ממתכות יקרות ומעוטרים בעיצובים מורכבים. כלים אלו הוצבו במקום בולט על שולחנות הסעודה של האליטה, ושיקפו את מעמדו החברתי של המארח.המעבר שעיצוב קערית למלח למלחייה סימן שינוי הן בעיצוב והן בתפקוד. קעריות המלח המוקדמות נוצרו עבור בני מלוכה, ושילבו בין אלגנטיות לפרקטיות. העיצובים שמרו על העושר והפאר של קודמיהם, ולעיתים קרובות היו עשויים מכסף, קריסטל וחריטות עדינות. היכולת לשלוט בזרימת המלח בניעור הייתה חידוש שמשך את המעמדות הגבוהים, וחיזק עוד יותר את הקשר בין מלח ליוקרה.

מלחיה ופלפליה זוג מיוחד – ממתי הצמד הזה הפך לזוג?

השילוב של מלח ופלפל כסט הוא רעיון יחסית מודרני, שהפך בולט במאה ה-18 וה-19. באופן היסטורי, מלח ופלפל לא נחשבו כבני זוג טבעיים. המלח היה חיוני לשימור מזון ולתיבול, בעוד הפלפל, תבלין נדיר ויקר, נשמר לעיתים קרובות בנפרד. רק עם התרחבות הסחר העולמי ועם הפיכת הפלפל לנגיש יותר, השניים החלו להופיע יחד על שולחנות הסעודה.
עליית סט המלח והפלפל קשורה לפופולריות הגוברת של הפלפל במטבח האירופאי. עד המאה ה-19, השילוב של מלח ופלפל הפך לחלק בלתי נפרד מהמטבח, במיוחד במטבח הצרפתי, שהשפיע רבות על נוהגי הסעודה ברחבי העולם. השילוב מיוחס לפרנסואה פייר לה וארן, השף הצרפתי הראשון המפורסם ושף המלך לואי ה-14, שעודד אנשים לשלב בין התבלינים.

מדוע מוסיפים אורז למלחיה?

מלח ידוע כחומר שסופח לחות בקלות. על מנת למנוע את התגבשותו בתוך המלחיה נהוג להוסיף גרגירי אורז שנוטים לספוח את הלחות אליהם מהר יותר מאשר המלח ובכך מונעים את התגבשותו. מומלץ להוסיף גרגירי אורז ארוך על מנת למנוע מצב שהם נתקעים וחוסמים את החורים.